fix(notes): שמונה באגים בלוח הפתקים, כולל שני שורשים לאובדן התוכן

docs/database/detailed-schema.rst

@@ -558,7 +558,7 @@
    * - ``content``
      - str
      - כן
-     - עד 5,000 תווים.
+     - עד 20,000 תווים. התקרה מוגדרת פעם אחת ב-``sticky_notes_target.MAX_NOTE_CHARS`` ומיובאת משם ל-webapp, ל-MCP ולתבניות.
    * - ``position_x`` / ``position_y``
      - int
      - כן

docs/testing.rst

@@ -156,6 +156,29 @@ Mocking HTTP ב‑github_menu_handler
        enabled = True  # הפיצ'ר נכפה ל-True בזמן טסטים
 
 
+בדיקות מול מונגו אמיתי
+------------------------
+
+רוב הבדיקות בריפו רצות מול stub בפייתון טהור, וזה נכון: הן מהירות, אין להן תלות חיצונית, והן מכסות ניתוב, ולידציה, סדר פעולות וקודי שגיאה.
+
+אבל יש דברים שסטאב **לא יכול** לבדוק — לא כי הוא חלש, אלא כי הם אינם בקוד אלא בהתנהגות של המסד:
+
+- **אילוץ ייחודיות** — אינדקס ייחודי-חלקי כמו ``one_default_per_user`` הוא מה שסוגר מרוץ בין שתי בקשות מקבילות. רק המסד יכול לדחות, ו-``create_index`` שהחזיר בלי לזרוק אינו ראיה שהאינדקס נוצר.
+- **האם אינדקס בשימוש** — רק ``explain`` עונה. סטאב מחזיר תוצאה נכונה גם כששאילתה סורקת את כל האוסף.
+- **סמנטיקה של BSON** — ``datetime`` נקטם למילישניות, ובלי ``tz_aware=True`` הוא חוזר נאיבי. השוואה בין נאיבי ל-aware זורקת ``TypeError``, ואם היא עטופה ב-``except`` — הבדיקה שנשענת עליה מפסיקה לרוץ בשקט.
+- **צינורות aggregation** — סטאב שנכתב ביד מבין רק את הצורה שנכתבה בו, ולכן שגיאת תחביר אמיתית עוברת אצלו.
+
+הבדיקות האלה חיות ב-``tests/test_note_boards_mongo.py``. הן **מדלגות** כשאין ``MONGODB_URL`` או כשהשרת אינו נגיש, כך שהרצה מקומית רגילה נשארת מהירה, ורצות באמת ב-CI — הג'וב ``Unit Tests`` מרים ``mongo:6.0`` כשירות ומגדיר ``MONGODB_URL``.
+
+להרצה מקומית מול שרת אמיתי:
+
+.. code-block:: bash
+
+   MONGODB_URL='mongodb://127.0.0.1:27017' pytest tests/test_note_boards_mongo.py -v
+
+.. warning::
+   כל הרצה יוצרת מסד עם שם ייחודי משלה (תחילית ``codebot_notes_it_``), וה-teardown מוודא שהשם תואם לתחילית **לפני** ``drop_database``. אל תכוונו את ``MONGODB_URL`` למסד שיש בו נתונים אמיתיים.
+
 כיסוי בדיקות (pytest-cov)
 --------------------------
 

docs/user/sticky_notes.rst

@@ -22,7 +22,7 @@
      - מומלץ להצמיד לעוגנים יציבים (כותרת/``id``) כשאפשר, לשמירה לאחר עריכות
    * - עריכת תוכן
      - קליק על פתק קיים ועריכת השדה
-     - התוכן מוגבל ל‑5,000 תווים; אין בחירת צבע בממשק והפתק צהוב אחיד
+     - התוכן מוגבל ל‑20,000 תווים; אין בחירת צבע בממשק והפתק צהוב אחיד
    * - הזזה/מיקום מחדש
      - גרירה קצרה של הפתק למיקום חדש בתצוגה
      - אם הפתק מעוגן לעוגן יציב – ההצמדה תישמר, והמיקום החזותי יעדכן
@@ -44,7 +44,7 @@
 מגבלות, פרטיות ואבטחה
 -----------------------
 - מגבלות שימוש: עד 200 פתקים ללוח, ועד 1000 פתקים לכל משתמש — התקרה השנייה חלה על כל הפתקים, גם אלה שעל קבצים. עד לגרסה זו שתיהן היו מתועדות אך נאכפו רק במסלול ה-MCP, וגם שם באופן חלקי; כעת הן נאכפות בשכבת ה-API. משתמשי אדמין פטורים.
-- אורך פתק: עד 5,000 תווים.
+- אורך פתק: עד 20,000 תווים. מעבר לתקרה השמירה **נדחית** ומוחזר ``content_too_long`` — עד לגרסה זו התוכן נחתך בשקט והתשובה הייתה "נשמר". הממשק מציג חיווי אדום עם מספר התווים בפועל כבר בזמן ההקלדה, לפני שמנסים לשמור.
 - פרטיות: פתקים נשמרים לחשבון המשתמש בלבד, ואינם מוצגים לאחרים כברירת מחדל.
 
 לוחות פתקים
@@ -64,7 +64,9 @@
    * - מחיקת לוח
      - הפתקים שעליו עוברים ללוח ברירת המחדל, והממשק מדווח כמה עברו. אם ההעברה לא הושלמה — הלוח **אינו** נמחק, כדי שאף פתק לא יתייתם.
    * - מצב הפתק
-     - "מוצמד ללוח" (ברירת המחדל) — הפתק חלק מהמשטח וזז איתו. "צמוד למסך" — נשאר מול העיניים גם כשגוללים בלוח.
+     - "מוצמד ללוח" (ברירת המחדל) — הפתק חלק מהמשטח וזז איתו. "צמוד למסך" — נשאר מול העיניים גם כשגוללים בלוח. הכפתור ``📌`` בראש הפתק מחליף ביניהם, והוא דלוק רק כשהפתק צמוד למסך.
+   * - גבולות המשטח
+     - פתק אינו יוצא מגבולות הלוח. גרירה כלפי מעלה נעצרת בקצה העליון, כי הכותרת של הפתק היא גם ידית הגרירה — פתק שהכותרת שלו מעל הקצה היה נשאר תקוע.
 
 בלוח אין עיגון לשורת מקור, כי אין טקסט להיצמד אליו — ולכן גם **בעיית הפתק המיותם אינה קיימת שם**. שום דבר לא זז מתחת לפתק על לוח.
 
@@ -77,6 +79,11 @@
 
 שתי התנהגויות שכדאי להכיר: שורות ``- [ ]`` זהות מזוהות לפי **סדר ההופעה** שלהן, כך שאפשר לסמן כל אחת בנפרד; ושורת ``- [ ]`` בתוך בלוק קוד נספרת גם היא, כי הפתק אינו עובר פרסור מארקדאון מלא.
 
+כשיש בפתק צ'קבוקס אחד לפחות, הפתק עובר לתצוגה שבה התיבות ניתנות ללחיצה. **התצוגה מציגה את כל תוכן הפתק** — שורות שאינן משימה נשארות גלויות כטקסט. לחיצה על טקסט כלשהו בתצוגה מחזירה לעריכה, עם הסמן בתחילת השורה שנלחצה.
+
+.. note::
+   התצוגה היא **חד-כיוונית**: ``content`` הופך ל-HTML, ולעולם לא להפך. הדברים היחידים שכותבים לתוכן הפתק הם תיבת העריכה עצמה וראוט הצ'קבוקס, שמקבל מספר סידורי ומצב רצוי — לא טקסט. לכן רינדור אינו יכול לאבד שורה.
+
 תזכורות בפתקי לוח
 ~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 עובדות בדיוק כמו בפתקי קובץ. לחיצה על ההתראה או על הפעמון פותחת את הקישור הקבוע ``/note/<note_id>``, שמפנה למקום שבו הפתק באמת יושב — קובץ או לוח.

mcp_server/handlers.py

@@ -14,6 +14,11 @@
 import re
 from typing import Any
 
+# תקרת התוכן מיובאת ולא מוקלדת. עד היום MCP והוובאפ החזיקו כל אחד את המספר
+# שלו, כך ששינוי באחד היה משאיר את השני אוכף ערך אחר — ואז אותו פתק נדחה
+# בערוץ אחד ומתקבל בשני.
+from sticky_notes_target import MAX_NOTE_CHARS as MAX_NOTE_CONTENT
+
 MAX_PER_PAGE = 200
 MAX_SEARCH_LIMIT = 100
 MAX_COLLECTIONS_LIMIT = 500
@@ -270,7 +275,6 @@ def append_file(backend: Any, user_id: int, *, file_name: str, content: str) ->
 
 # -- sticky notes ----------------------------------------------------------
 
-MAX_NOTE_CONTENT = 5000
 MAX_NOTES_PER_SCOPE = 200
 MAX_ANCHOR_TEXT = 256
 MAX_NOTE_LINE = 1_000_000

sticky_notes_target.py

@@ -28,7 +28,24 @@ class NoteTargetError(ValueError):
 
 
 class NoteQuotaError(ValueError):
-    """חריגה מתקרת הפתקים, או ספירה שלא הצליחה."""
+    """חריגה מתקרת הפתקים, או ספירה שלא הצליחה.
+
+    שני המקרים מיוצגים כתת-מחלקות, ו**זהות השגיאה חיה בסוג ולא בטקסט**.
+    ``except NoteQuotaError`` ממשיך לתפוס את שניהם, אבל מי שצריך להחזיר קוד
+    ללקוח תופס את התת-מחלקה ומחזיר ליטרל — ולא ``str(exc)``.
+
+    הסיבה: ``str`` על חריגה הוא הבטחה שאיש לא אוכף. ``raise`` אחד עתידי
+    שמשרשר נתיב או שאילתה מוצא אותם ללקוח, ו-CodeQL מסמן בדיוק את הזרימה
+    הזו. סוג של חריגה לא נושא טקסט שאפשר לדלוף.
+    """
+
+
+class NoteQuotaUnknown(NoteQuotaError):
+    """הספירה נכשלה, ולכן אי אפשר לדעת אם יש מקום."""
+
+
+class NoteQuotaExceeded(NoteQuotaError):
+    """התקרה מלאה."""
 
 
 #: מצבי המיקום של פתק. ``surface`` = מעוגן למשטח שמתחתיו (הלוח), ``screen`` =
@@ -44,6 +61,20 @@ class NoteQuotaError(ValueError):
 BOARD_NOTE_MODES = ("surface", "screen")
 DEFAULT_BOARD_MODE = "surface"
 
+#: תקרת אורך התוכן של פתק, בתווים.
+#:
+#: **מקור האמת היחיד.** המספר הזה היה מוקלד ידנית ב-15 מקומות — 12 פעמים
+#: ב-``webapp/sticky_notes_api.py``, פעם ב-``mcp_server/handlers.py``, פעם
+#: ב-JS ופעמיים בתיעוד. משמעות הפיזור הזו היא שכל שינוי ערך משאיר מאחור
+#: מסלול אחד שאוכף מספר אחר, ומי שנתקל בו רואה חיתוך בלי הסבר.
+#:
+#: **למה דווקא 20,000:** זו הנקודה שבה תקרת ההעברה (``max_b64_len=120000``
+#: ב-``_decode_content_b64``) מפסיקה להיות תקרה שנייה נסתרת. 20,000 תווים
+#: של אימוג'י — המקרה הכבד ביותר, ארבעה בתים לתו — נותנים 106,668 תווי
+#: base64, כלומר עדיין מתחת ל-120,000. מעל זה צריך לשנות גם אותה, ואז אין
+#: נקודת עצירה טבעית.
+MAX_NOTE_CHARS = 20_000
+
 
 def _clean(value: Any) -> str:
     """מזהה כמחרוזת מנורמלת. ``None``, ``''`` ומחרוזת רווחים — כולם ריקים."""
@@ -163,6 +194,6 @@ def check_note_quota(existing: Optional[int], cap: int, *, is_admin: bool = Fals
     if is_admin:
         return
     if existing is None:
-        raise NoteQuotaError("note_quota_unknown")
+        raise NoteQuotaUnknown("note_quota_unknown")
     if int(existing) >= int(cap):
-        raise NoteQuotaError("note_quota_exceeded")
+        raise NoteQuotaExceeded("note_quota_exceeded")